ראוי לציון  

כאשר הורה הנביא ירמיהו לישראל: הציבי לך ציונים – הפירוש הנכון היה לזכור את המנהגים היהודים המייחדים את עם ישראל גם בגלות כדי שלא ישכחו חלילה בחזרה למציאות הרגילה ויהוו את הבסיס שישמר את העם היהודי בכל הדורות. הבעיה התחילה כשהפרשנים התרבו – ומעתה הפירוש החדש למילה ציונים-  מזוהה עם חלוקת הערכות של אנשים לכאלה שאינם מכירים… ולפעמים המנהג נעשה בלי שיש בידי אותם אנשים את הכלים להעריך נכונה את אלה שזוכים מהם לציונים אפילו שאף אחד לא סיפר להם שהם משתתפים בבחינה.

האמת היא שכולנו נבחנים בכל יום- כי בוראנו העניק לנו את ההזדמנות להתחיל מחדש בהיותו המחדש בכל יום מעשה בראשית- ובכך להיות מסוגלים להצליח בכל יממה בבחינה חדשה עם גיליון נקי ומעשים שלא נעשו אתמול או שלצערנו נעשו בדרכים שלא בדיוק רצינו ללכת בהן- אך מצאנו את עצמנו שם בכל-זאת.

תחשוב טוב – יהיה טוב

לאורך השנים השתרשה בשיח היומיומי הישראלי המילה "ראוי" ובמיוחד בהקשר של מינוי אפשרי לתפקידים או בתחרויות נושאות פרסים ואפילו בהקשר של תפקידים ציבוריים כשלכאורה האדם המתמודד עליהם אמור לדעת מראש שהוא ראוי לכך- אך בכל זאת הוא זקוק לאישור מגורמים לפעמים לא מבינים בכלל מהם התנאים והדרישות כדי להיחשב כשיר למלא את התפקיד על הצד הטוב ביותר.

אפשר בהחלט לומר שבימי קדם היה פשוט יותר: התנאים להתקבל למשרות חשובות היו בעבר רק להיוולד למשפחה הנכונה- והכי חשוב זה שבראשית ימי ישראל כעם- מי שהחליט על בחירה באדם מסוים כראוי למשרה מיוחדת היה זה שיצר את כל בני האדם- ואפילו הורה להם כלל מאד חשוב בתפקידים חשובים: "והייתם נקיים מהשם ומישראל".

הצרה היא שלאורך השנים לא שמרנו כמו שצריך על כללי הניקיון- ומסתבר שבמדינה שאין בעיה למצוא ביממה אחת לפחות אירוע אחד ראוי לציון קשה עד בלתי אפשרי למצוא בן אדם אחד שלם שראוי לציון לשבח.

לפעמים צריך לרדת מהעץ

הדבר הפך לכל-כך קשה עד שאדם ממוצע יכול בקלות לשאול את עצמו למה לו בכלל לרצות להיות שליח-ציבור- אם אין אחד בציבור הזה שיודע באמת להעריך את הוויתורים שהוא מוכן לעשות ואת גודל המשימה שתוטל על כתפיו.

אולי אנחנו לא טובים בלפרגן, אולי כיהודים התרגלנו לבקש סליחה ממישהו רק בערב יום כיפור, אולי בגלל שקיבלנו תורה כאיש אחד בלב אחד קשה לנו להעריך יחידים, ואולי זה פשוט בגלל שציון טוב מאד מוענק אוטומטית רק לקב"ה.

הערכה חשובה יותר מציון

בשורה התחתונה יש לא מעט אנשים טובים בעם הזה- שלצערנו הציבור הישראלי לא רואה, לא שומע ואפילו לא יודע על קיומם.

ומה שהכי מדהים- זה שדווקא האנשים האלמונים וה-"בלתי נראים" האלה – עשויים להיות בסייעתא דשמיא האנשים הכי ראויים לציון עלי אדמות.